רבים מאיתנו מכירים את המצב הזה: במראה אנחנו נראים כמו בן אדם אחד ובתמונה – בן אדם אחר לגמרי. כאילו המצלמה קובעת פילטר חדש. או שאולי זאת המראה?
בואו ננסה לראות באיזה מהמצבים אנחנו קרובים יותר למראה האמיתי שלנו – במראה או בתמונה. ומדוע קורה שלפעמים אנחנו תופסים את עצמנו במראה ובתמונה בדרך שונה.
ההיבט הפסיכולוגי
לרוב אנחנו מתבוננים על עצמנו במראה כאשר אנחנו בבית. בבית אנחנו מרגישים את עצמנו לרוב הכי חופשיים ורגועים. כאשר מדובר בתמונה, זה סוג של "שטח זר" ולכן אנחנו יותר לחוצים ולא מוכנים. כך קורה, שלפעמים אנחנו יוצאים מהבית מתוקתקים ואילו התמונות מהמסיבה מראות מצב אחר לגמרי.
הזווית
הבעיה היא שהפנים שלנו אינן סימטריות. וזה קורה לכולם. יש כאלה שהפנים שלהם סימטריות יותר ויש כאלה שפחות. זאת הסיבה לכל הבלבול. כל בוקר במראה אנחנו מסתכלים על עצמנו ממקום קבוע בזווית קבועה וכתוצאה מתרגלים לראות את עצמנו רק ככה. בתמונה – אף אחד לא מעדכן אותנו מאיזה צד נצולם. אם אתם לא כוכב קולנוע, כמו אודרי הפברן, שתמיד צולמה בזווית אחת בלבד.
איזון צבע לבן
לכל תאורה יש דרגת חום. כאשר אנחנו מסתכלים במראה, אנחנו לא שמים לב לנקודה זו כי המוח שלנו הוא סוג של "מחשב על", מזהה את כל ההבדלים, מיישר אותם ומראה את צבע הפנים אליו אנחנו רגילים. ואילו בתמונה נתפסת התאורה האמיתית, עם כל ההבדלים. לכן בחיים הפנים שלנו יכולים לספוג תאורה מכל מיני כיוונים ובמראה נראה את עצמנו כרגיל. במקרה זה התמונה יכולה לעצבן, כי היא מציגה את המצב כפי שהוא.
מיקוד במקומות מסוימים
אל תשכחו שבמראה אנחנו מתבוננים בחלק אחד בלבד של ההשקפה שלנו ולא רואים את התמונה המלאה. בתמונה אנחנו רואים הכל יחד ושמים לב למשהו שלא שמנו לב אליו במראה: למשל, תנוחה לא נכונה, ידיים מוסתרות וכד'.
השתקפות
בהשתקפות במראה אנחנו רואים את עצמנו הפוך ורגילים ככה לתפוס את עצמנו. בתמונות אנחנו נראים כפי שאנשים אחרים רואים אותנו. וזה לעתים קרובות מפתיע אותנו בתמונות.
המסקנה: אנחנו רואים את עצמנו כפי שאנחנו באמת – בתמונות. אל תתאכזבו אם לפעמים אתם לא אוהבים את התמונות שלכם: אולי צולמתם ברגע לא מתאים או נלחצתם או פשוט לא הספקתם לתפוס פוזה מתאימה ולהכניס את הבטן
